מדוע התחבורה הציבורית נחוצה כל כך גם בשבת?

בטיחות בדרכים
אנשים רבים נוהגים לצאת בערבי שישי לפאבים ומקומות אחרים המוכרים אלכוהול. מבלי להיכנס לרמת אחריותם האישית של אלו הבוחרים להשתכר ולנהוג לאחר מכן, חשוב להבין כי למעשה עבור רובם לא עומדות כל אופציות נוספות מלבד ויתור על הבילוי המועדף עליהם (שהוא כשלעצמו - חוקי).
האופציות העומדות לרשותם הן מונית ספיישל, שרובם אינם מסוגלים לממן או רואים בה הוצאה מיותרת ולא סבירה, או מוניות שירות הזמינות באחוז אפסי מהאזורים בארץ, ואינן מספקות שירות אמין. מטרת מוניות השירות היא פרטית לחלוטין והיא מיקסום רווחים של המפעיל בלבד. הן אינן נתונות לכל פיקוח של רגולטור באשר לרמת השירות שהן מספקות.
בשנים האחרונות מנהלים משרד התחבורה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מאבקים ומסעות פרסום אדירים למניעת נהיגה בשכרות. נדמה שמלבד הצמדת שוטר פרטי לכל בליין, כבר ניסו במשרד התחבורה הכל כדי לשכנע את הציבור שלא לנהוג בשכרות. הכל, חוץ מדבר אחד - לתת לציבור אלטרנטיבה מעשית. אף פוליטיקאי לא אזר עדיין את האומץ והתמיכה הדרושים כדי "להפר" את אותו סטטוס-קוו מפורסם, למרות המחיר הגבוה של עשרות הרוגים מידי שנה.
בשנים האחרונות אף נכנסו לתוקף חוקים המגבילים את מספר הנוסעים אותם מותר לנהג צעיר להסיע ברכבו. מבלי להיכנס לרמת יעילתם של אותם חוקים ולצידוק הבטיחותי והמוסרי שבהם, אין חולק על כך שהם מקטינים באופן משמעותי את יכולת המבלים למנות "נהג תורן" שלא ישתה.

חופש הפרט
היעדר תחבורה ציבורית במשך כ-25 שעות רצופות בכל שבוע, על אף ביקוש רחב, הוא פגיעה קיצונית ומרחיקת לכת בחופש התנועה של הפרט (שהוא חוק יסוד). כפי שתוכלו להיווכח בעמוד מיתוסים, נראה כי מאחורי הגבלה זו לא עומד דבר פרט לרצונם של גופים מסויימים לכפות שמירת שבת על אנשים שאינם מעוניינים בכך.